IronFlyer כותבת את האפליקציה שלכם, מריצה אותה במנוע אבטחה של 15 סורקים, ומראה לכם כמה היא עולה עוד לפני שיצא כסף. כל build עובר gate, רץ בבידוד, מתומחר ומוכן לביקורת.
אלה לא הדעות שלנו על המתחרים. אלה התלונות הנפוצות ביותר נגד הקטגוריה, ולכל אחת מהן יש מענה ארכיטקטוני ולא הבטחה.
סרגל התקדמות שמגיע ל-100% מעל build שלא עובד. זו התלונה הנפוצה ביותר נגד כל כלי בקטגוריה, כי היא בלתי נראית עד שמנסים להשתמש במה שקיבלתם.
אנחנו אומרים את זה מיד, מציינים מה חסר וכמה תעלה ההשלמה, ומאפשרים לכם לחזור לשלב התקין האחרון ולשנות הוראה אחת. כישלון כן עם התאוששות חינם משמר משתמשים טוב יותר מהצלחה מזויפת.
Veracode מדדה ש-45% מהקוד שנוצר על ידי AI נכשל בבדיקות אבטחה בסיסיות. כל מתחרה מעביר את הקוד הזה לפרודקשן ומכריז שסיים.
ל-gate יש זכות וטו. ממצא מעל הסף עוצר את ה-build ומוצג לכם עם הקובץ שלו, השורה שלו והכלל שתפס אותו. לא מתווכחים איתו, ואי אפשר לעקוף אותו ולהשיק.
קרדיטים הם מנגנון הלם החשבון: אי אפשר לדעת כמה build עולה עד שכבר הוצאתם אותם. האטימות הזו היא בחירה שכל מתחרה עשה.
אנחנו מוכרים דולרים. ההערכה מופיעה לפני ההוצאה, עם רצועת הסמך שלה, וה-wallet משולם מראש — כך שחריגה בהוצאה היא בלתי אפשרית מבנית ולא רק לא מומלצת.
חמישה שלבים, וכל אחד מהם על המסך. אתם אף פעם לא בוהים בספינר, והעלות הרצה לא יורדת מהעמוד.
ה-Control Plane מקבל את הבקשה ומגביל אותה ל-tenant שלכם. שום דבר לא מוציא כסף, לא משנה state ולא שולח artifact בלי לעבור דרכו.
ProfitGuard מעריך את העלות ותופס את הכסף לפני שנקרא מודל. חסימת קריאה אחרי ששילמתם עליה היא לא שמירה.
הקבצים מגיעים לעורך תוך כדי כתיבתם. ה-Decision Engine בוחר את ה-stack, כך שלא נדרש מכם לדעת אחד מראש.
הסורקים רצים במקביל ומזרימים ממצאים ברגע שהם נוצרים. gate שמשאיר אתכם לחכות בשקט הוא gate שתבקשו מאיתנו לכבות.
ה-preview עולה ב-container מוקשח משלו, על רשת שנוצרת עבור אותו workspace בלבד. deploy נותן לכם URL שאפשר לשלוח למישהו.
כל build עובר דרך ה-AppSec gate לפני שאפשר להשיק אותו, ול-gate יש זכות וטו על ההשקה.
הקטלוג שאתם רואים נוצר מתוך הסט שמחובר ב-runtime, ולעולם לא מתוחזק ידנית. תווית של סורק שאף רשימת runtime לא מכילה — gate שלעולם לא היה יכול להידלק בירוק — היא בלתי אפשרית מבנית, ולא סתם תקלה שתוקנה.
התקרית החמורה ביותר אצל המתחרה הגדול שלנו הייתה AI שהריץ migration ב-backend באופן אוטונומי, השחית את הנתונים של הלקוח ושבר את האפליקציה. כל אחת מהפעולות האלה דורשת עכשיו אישור אנושי מפורש, שמיוצג כצומת שלא מחזיק worker ופשוט ממתין.
workspace אחד לכל tenant, על רשת משלו — כל אפליקציה שנוצרת רצה ב-container משלה, על רשת Docker שנוצרת עבור אותו workspace בלבד — חיבור של workspaces לגשר משותף אחד נכשל סגור בקוד, לא במסמך מדיניות. ה-container מוותר על כל capability של Linux, לא יכול להחזיר לעצמו הרשאות, ונושא מגבלות מפורשות של CPU, זיכרון ומספר תהליכים. נדייק במה מדובר: container מוקשח שחולק את ה-kernel של המארח, לא hypervisor. kernel נפרד לכל workspace נמצא ב-roadmap ואינו מה שרץ היום. קונה שיבדוק ימצא שאמרנו את זה לפני שהוא שאל.
משתמש שרואה את המספר לפני שהוא מתחייב לא יכול להיות מופתע ממנו. המשפט הזה הוא כל אסטרטגיית התמחור.
$50 ב-wallet $50 של builds $50 מוצגים, לפני כל אחד
זה לא מהלך של הנחות. המחיר שלנו ל-build עשוי להיות גבוה מהתעריף המשתמע של מתחרה. הוא ניתן לידיעה מראש, וזה בדיוק מה שהשוק מבקש שוב ושוב ולא מקבל.
WebContainers — ה-runtime שמאחורי Bolt ו-StackBlitz — לא יכול להריץ בינאריים נייטיביים. התמיכה ב-Python מוגבלת ליכולות הליבה של השפה, בלי pip. Go ו-Rust חייבים לעבור cross-compile ל-WebAssembly כדי לרוץ בכלל. זה לא פער שפרומפטים טובים יותר סוגרים; זה המצע שלהם. אנחנו מריצים container אמיתי של Linux עם userland אמיתי, כך שבינארי נייטיבי הוא פשוט בינארי. ה-gate שלנו עצמו הוא ההוכחה: שמונה מתוך חמישה-עשר הסורקים הם קבצי הרצה נייטיביים — Semgrep, Gitleaks, Trufflehog, Trivy, Govulncheck, OSV-Scanner, Syft, ScanCode — ותמונת ה-workspace נכשלת בבדיקת המוכנות אם אחד מהם חסר. אף אחד מהם לא היה יכול לרוץ ב-sandbox של דפדפן.
כלים פנימיים, דשבורדים ומוצרי full-stack עם backend אמיתי.
שיווק, תיעוד ותוכן, בנויים לדירוג בחיפוש.
שירותי Go, Python, Node ו-NestJS, עם routes אמיתיים.
דפי מוצר, עגלה ו-checkout על backend אמיתי.
אוטומציה לצ׳אט ולקהילה, שרצה כשירות.
כל build מתחיל מקטלוג ה-blueprints — שמונה-עשר blueprints בפרודקשן שמכסים בדיוק את הקטגוריות שלמעלה. הרכבה של blueprint חדש מתוך יכולות, או סינתזה של אחד לבקשה חדשה באמת, נמצאות ב-roadmap ואינן מה שרץ היום.
כל אתר אחר בקטגוריה הזו ממלא את החלק הזה במספרי לקוחות, סך builds ונתוני זמינות. החוק הראשון שלנו אוסר להחזיר נתונים מפוברקים במקום שבו מצפים לנתונים אמיתיים, והוא אומר במפורש שהחוק חל גם על השיווק שלנו. לכן אין בחלק הזה מספרים עד שיגיעו מתוצאות מתועדות ולא ממעצב.
המושב קונה את הפלטפורמה. ה-wallet קונה compute. הערבוב בין השניים הוא מה שמכריח מתחרה למדוד ביחידה מומצאת, והוא זה שמייצר את ההפתעה בסוף החודש.
סטטוס כן: ה-wallet, ה-ledger וה-gates פעילים. מדרגות התמחור למושב שלמטה הן מחירון מפורסם, ועדיין לא ניתנות לחיוב.
בונה אחד, wallet אחד.
wallet משותף, כדי שאף אחד לא יקנה מאגר שאי אפשר להשאיל ממנו.
לקונים שלא יכולים להשתמש באף מתחרה בכלל.
שימוש בהתחייבות, בידוד ייעודי, SLA.
ההשוואה מפסיקה להיות “איזה builder” והופכת ל“builder ועוד ספק compliance, או פשוט IronFlyer”.
ה-wallet משולם מראש, ההערכה על המסך לפני שיוצא כסף, ו-build שנכשל לא עולה לכם כלום.
